על קליעה בקליפת ארז אדום- מסעות קליעה בקנדה
קליעה מסורתית בקליפות ארז ועוד הפתעות מקנדה
קניתי טיסה לצפון אמריקה ובאותה נשימה חיפשתי כבר קולע סלים מקומי. אני תמיד משתדלת למצוא משהו ייחודי, מקומי שאני אוכל להכיר את התרבות המקומית ולעשות משהו יצירתי ומעניין בזמן שאני בחו"ל. הפעם התמזל מזלי ומצאתי קולע סלים מוכשר ואיש נדיב, טוד. נרשמתי מיד לסדנת קליעה איתו בוונקובר ולא יכולתי לשער את גודל הנדיבות ואיזו חוויה מצפה לי כשהוא הזמין אותי לבוא לאיסוף החומר ביערות קנדה.
כבר בניסוח הכותרת לפוסט הזה נתקלתי באתגר קטן, מסורתי- מהו מסורתי? המסורת של הצרפתים שהגיעו לקדנה והביאו איתם את הקליעה הצרפתית? באנגלית יותר קל לתאר- naitive, אולי זה נשמע לי טבעי לומר את זה, כשמי אומר את זה מעיד על עצמו.
אז נתחיל, חיפשתי קולעים באזור המערבי של קנדה, הקליעה הפופולרית בצפון אמריקה היא לרוב מחומר קנוי ומעובד ויש שלל קבוצות וקולעות של סלים מגוונים בנצרים. אבל, חיפשתי משהו אחר.
למזלי, באזור וונקובר קל למצוא קולעים ילידים, שמשמרים את המסורת שלהם, חולקים ומלמדים וממשיכים ליצור.
יצרתי קשר עם טוד, שהזמין אותי להגיע ליום של איסוף החומר. פגשתי אותם מוקדם בבוקר ויצאנו יחד לכיוון Squamish האזור נקרא על שם השבט, הקהילה שחיה באזור.
עוד בדרך טוד סיפר לי שהעונה השנה מוקדמת מאד, כך שיש לי מזל ( ביקרתי שם באפריל). את החומר אוספים ביערות הארז המרובים שיש בקנדה, ארזים צומחים שם באופן טבעי והיער עתיק. איך בוחרים את האזור? מעדיפים מקום שקל להגיע סמוך אליו עם רכב, בשל כריתת היערות- חברות הכריתה צריכות לשמר את דרכי העפר ביער, בנוסף מעדיפים לבחור מקום שבקרוב יכרתו אותו. טוד סיפר שכדי לבוא לאסוף פה חומר, הוא קודם יצר קשר עם הקהילה המקומית וביקש את אישורם לאסוף את החומר.
הגענו ליער, כולנו נעמדנו מחוץ לרכבים, אני ועוד אשה אחת לבנות, כל השאר ילידים, כל אחד אומר את השם שלו בשפה שלו, השם של טוד- G̱iihlgiigaa.
האשה המבוגרת ביותר, מוציאה תוף, טוד מסביר את כללי האיסוף:
קודם מתכוונים, מנסים לחוש בפנים את הכיוון.
כאשר עץ קורא לך, לעצור ולבקש רשות מהעץ, לומר לו מה הכוונה שלי, לשם מה אני רוצה לאסוף.
לפזר מעט טבק או מנחה אחרת ליד העץ כתודה על מה שהוא נותן לי.
האשה וגבר נוסף מתופפים ושרים שיר שהוא הלחין.
שקט.
לאחר מכן, טוד נותן לי גרזן קטן ומראה לי איך לאסוף:
כשבוחרים עץ מאד חשוב לא לבחור עץ צעיר מידי, הסרת הקליפה עלולה לפגוע בו קשות ולהרוג אותו. יש לבחור עץ גם לא זקן מידי, עץ שאפשר להקיף אותו בשני הידיים ומעט קטן יותר.
עם הגרזן מכים בעץ בגובה של בערך מטר מהקרקע, וברוחב של עד רבע מקוטר העץ, שוב, חשוב מאד לא לקחת יותר, כי אז העץ חשוף מידי ועלול להפגש קשות.
לעץ, זה הליך די טרואמטי, אנחנו לוקחים לו את העור ממש.
לאחר שיוצרים חתך בעומק הקליפה החיצונית והפנימית, משחילים את הגרזן כלפי מעלה משני הצדדים כדי להתחיל ולהסיר את הקליפה.
לאחר מכן, מושכים בחוזקה בטכניקה גלית את הקליפה, לרוב היא נקרעת כלפי מעלה לגובה של אפילו 5-6 מטר. מושכים עד שהקליפה משתחררת מהחלק העליון.
לאחר ההסרה, צריך להפריד את החלק החיצוני של הגזע מהחלק הפנימי. החלק שמשתמשים בו לקליעה הוא השיפה, את הפרידרם מסירים.
גם הקילוף מהעץ וגם הסרת החלק החיצוני לא פשוטים ודורשים מיומנות רבה.
בזמן האיסוף, התפרסנו על שטח לא גדול, עוד הנחיה כמובן היתה- מה לעשות במקרה של דובים. כן, יש שם דובים.. אז לשיר בקול, לעשות הרבה רעש ולא להתרחק יותר ממרחק שמיעה.
במשך האיסוף, שמעתי סיפורים על איך הם היו הולכים עם הסבתות לאסוף, הסבתות היו מורידות את הקליפה, מגלגלות וקושרת לגב הילדים שהיו רצים בדהרה למטה (היער במקרים רבים גדל במדרון תלול), כשנתקעתי עם קליפה עקשנית עודדו אותי וכל הזמן היה משהו שניסה לעזור לי לעשות את זה טוב יותר.
אחרי יום ארוך של קילוף מהנה ביער, אספנו את כל החומר ועמדנו לצאת.
הנסיעה היתה רק במחיר עלות הדרך לנהגים, לטוד אין רכב כך שזו הדרך שלו להגיע ליער לאסוף חומר לכל השנה. לפני היציאה חזרה, שמתי לב שכמה הולכו לאשה הזקנה ביותר ונתנו לה את הקליפה הכי יפה, כתודה והכרת כבוד.
אחרי האיסוף נותנים לקליפה להתייבש בשמש, היא מקבלת צבע אדמדם מעט.
אחרי הייבוש היא מוכנה לעיבוד, משרים אותה ללילה כדי לחתוך ולעבד אותה.
מתחילים לחתוך עם מכשיר שנקרא leather jerry stripper, כמובן שכשקניתי אותו, על האריזה ממש רשום- לא לשימוש עם קליפת עץ ארז! אבל ניחא..
המכשיר הזה מורכב מסדרה של סכינים כמו הלהב של סכין יפנית שמסודרים כך שאפשר להתאים אותם לרוחב החיתוך הרצוי. קודם פורסים לרצועות רחבות יותר ואז לדקים יותר.
לאחר הפריסה לרצועות, יש לפצל כל רצועה 2-4 פעמים להגיע לעובי הדק ביותר, בפיצול מוצלח מגיעים לעובי של מילימטר.
הפיצול הוא די כיף, משחילים מחט באצמע הדופן ואז בקשב מתחילים את הפיצול עד שצד אחד נהייה דק מידי.
לאחר הכנת החומר אפשר להתחיל לקלוע. או לחילופין, לקחת חומר מעובד מטוד…
הקליעה הבסיסית פשוטה, טווינינג (קליעה בשני קולעים) פשוט לאורך מרבית הסל, את הסל קולעים על אימום- חפץ כלשהו שנותן את הצורה לסל.
אפשר לעשות קליעות מורכבות יותר, לצבוע את החומר ועוד.
בשיעור שאני השתתפתי בו, במקביל לקליעת סלים, כמה נשים קלעו צמידים ואשה צעירה אחת קלעה סרט ראש לחתונה שלה ושל ארוסה.
האווירה בשיעור, וגם באיסוף היתה של חיבור למסורת, כל המשתתפות חוץ ממני ושוב, עוד אחת, הקליעה הזו היא חלק ממסורת עתיקה בקהילה שלהן.
בכל השיטוטים שלי בוונקובר נתקלתי בהרבה סלים, לא התאפקתי והנה כמה מהם, אם תלחצו על התמונה יופע הפירוט של הסל.
לינקים מומלצים:
האתר של טוד: יש לו סרטונים עם הסברים מפורטים על איך לקלוע כל סל
קבוצת קליעה מקומית: הקבוצה פתוחה ומעלים לשם עבודות כל הזמן
אומן קליעה מקומי: השראה
פרוייקט קליעה עירוני: פרוייקט מדליק שגם בו ביקרתי
סדנאות קרובות:
בחיפה (בבית שלי! איזה מרגש לומר את זה..)
חוג קליעה שנתי: חוג קבוע בו נכיר ונעמיק באומנות הקליעה, נקלע סלים ומוצרים שונים ממגוון חומרים. החוג מאפשר העמקה ופיתוח יצירתיות ועצמאות בקליעה. לא נדרש נסיון קודם במלאכות והוא מתאים גם לוותיקות בקליעה.
קבוצה נפתחת בימי ראשון בערב אחת לשבוע ובימי שישי בבוקר אחת לשבועיים החל מאוקטובר. הסטודיו בעיר התחתית מול תחנת הרכבת, כך שגם רחוקות מוזמנות להגיע. תמונות של תלמידים, ועוד פרטים פה או אצלי.
בתל אביב
סל פיקניק בשיטת הקשתות: שני ימי שישי של קליעה במרכז תל אביב. נכיר את שיטת הקשתות ונקלע סל פיקניק מסנסני תמר ואולי אפילו קערת פירות. 16, 23 בספטמבר, 9:00-12:00. 280 שח כולל חומרים. עוד פרטים פה או אצלי.
בירושלים
סל פיקניק בשיטת הקשתות: נכיר את שיטת הקשתות ונקלע סל פיקניק מסנסני תמר ואולי אפילו קערת פירות לקולעים מהירים.. 300 שח כולל חומרים. עוד פרטים פה או אצלי.
