מחשבות על קליעה והורות
חזרתי עכשיו משבוע שלם של הפעלת סדנת קליעה לילדים בארוע סוכות בממשית, בשוק הנבטי. כמו שתוכלו לתאר לימדתי עשרות של ילדים בכל הגילאים, החל משלוש וחצי ועד למבוגרות שישבו לקלוע איתי.
לאורך הימים הללו, כמה מסקנות ומחשבות פוקדות אותי-
לחץ זו ברכה או מרחב מאפשר למידה
היו הרבה ילדים, כך שמרבית המקרים, לימדתי ילד.ה, את הטכניקה, כולם דרך אגב קלעו סל קטן בקולע אחד, גם הילדים הממש קטנטנים, ראיתי שהבינו את העיקרון של למעלה ולמטה ועברתי הלאה. עם השעות וימים גיליתי שכשאני עוזבת אותם, הם מנסים בעצמם ובקצב שלהם ובכל המקרים חוץ משניים, הם הצליחו, הם קלעו לבד את הבסיס בצורה צמודה ונכונה.
לילדים קטנים במיוחד לקח הרבה מאד זמן לקלוע כל סיבוב, ממש אפשר לראות את גלגלי המח שלהם מנסים בכל פעם לחשב איפה להניח את הקולע, אם הייתי צמודה אליהם, סביר להניח שהייתי מתערבת ומונעת מהם את הלימוד.
הורים מעכבים
בהרבה מקרים, ילדים שקלעו בלי שום עזרה ממני, כשההורה מגיע, הם מיד מבקשים עזרה. באסה.. אבל עוד דבר, שהורים רבים, לוקחים את העבודה מהילדים ועושים בעצמם במקום לתת להם להתמודד וללמוד. היו לא מעט פעמים שזה היה די ברור שזה בגלל שההורה גם רצ.תה לקלוע בעצמה, אבל לפעמים זה בגלל שהם חושבים שהילד.ה לא יכול
להורים אין סבלנות
המון הורים עצרו ושאלו מה אורך הסדנא וכששמעו שהיא 20 דק, אמרו שזה ארוך מידי והמשיכו הלאה. למיעוט קטן מאד של ילדים הזמן היה ארוך מידי, כל השאר ישבו בסבלנות אפילו פי 2 או 3 מהזמן הזה.
תיקוני טעויות- או פידבק שמונע למידה
די נפוץ בקרב הורים לקרוא לילדים מרחוק "אבל תהדק! שיהיה צמוד ויפה". עוד פנינים ששמעתי זה "אם זה לא יוצא יפה כמו הדוגמא אני לא משלם" " זה לא יוצא לך טוב" "זה יוצא מכוער" וכו וכו.
כל זה כשיושבת שם בעלת מקצוע שאומרת לילד- העבודה שלך ממש טובה. גם מולי הם מקטינים את הילדים שישבו לעיתים גם 40 דק וקלעו כמעט בלי טעויות.
אני מניחה שבמרבית המקרים הם בכלל לא חשבו על זה וזה היה נראה להם מין בדיחה. במקרים אחרים בטח חשבו שהילד ילמד. מהצד זה די מבאס ונראה מקצץ כנפיים סך הכל.
