קליעה בקנדה טייק 2
טסתי הקיץ לסיבוב נוסף בקנדה, חודשיים של דיווש על אופניים, הפעם לא הצלחתי למצוא אצל מי ללמוד שיתאים למסלול שלנו, אז התמקדתי בחיפוש סלים ומוזיאונים.
אז.. הו האכזבה. כמעט חודשיים של שממה. ביקרתי במוזיאון הטבע וההיסטוריה באוטווה, תערוכה מעמיקה ומדהימה על התרבות של שבטים שונים, אבל, איפה הסלים? אינם.
נסענו במיוחד 1200 ק"מ לכל כיוון, לפאו וואו, התכנסות של 6 השבטים של הנהר הגדול, באים א.נשים מכל קנדה וגם מארצות הברית לתחרות של ריקוד מסורתי, המון בני נוער, המון מבוגרים, מרתק, סלים? לא היה סל אחד לרפואה! למרות שפע הדברים שנמכרו ביריד, לא היה סל אחד.
אחרי חודשיים וכמעט ייאוש, במוזיאון קטן בעיירה קטנטנה, גאולה. תערוכת סלים נהדרת.
אז אחרי כזו הקדמה, קצת על סלים בקנדה.
סלים שומשו לאיסוף וליקוט מזון, לנשיאת מים (כן, מים!), לבישול- נשמע מוזר אבל הסלים לא הונחו באש אלא הניחו אבנים לוהטות בתוךהסל המלא באוכל כדי לבשל אותו, עריסות, נשיאת ילדים , ציד ועוד..
חומרי הקליעה כוללים בעיקר קליפות פנימית של גזע העץ, כתבתי בהרחבה על תהליך האיסוף שלה פה, הקליפה משמשת לקליעה של סלים כמו אלו, אבל גם להכנת סלים "שלמים" בשיטות של קיפול ותפירה, בחנות מקסימה בקיובק ראיתי סלים שהוכנו בשמורה צפונית לעיירה עם ציורים מפורטים יפייפים.
לוסיל, בעלת החנות, סיפרה לנו, שכשהגחליליות מתחילות לצאת, יודעים שהגיע הזמן בשנה לאסוף את קליפות הגזע, שזה בדיוק הזמן שהשרף נוזלי, והקליפה רכה וגמישה ומאפשרת הסרה קלה.
מלבד הקליפות השתמשו גם בסוגים שונים של עשבים לקליעה בליפוף.
תהנו מהתמונות ורוב אהבה לקנדה :)
